לא משנה מה מוכרים לכם בקבוצות רילוקיישן – הנה האמת על הגירה.
שלום שלום לכל מי שעבדה איתי, עוקבת אחריי, או פשוט נמצאת כאן!
כן, עבר קצת זמן מאז שכתבתי פה, אז למי שלא שמעה ממני לאחרונה – הנה עדכון קצר: ב-2017 ארזנו מזוודות (אני, בעלי והגדולה שלנו, שאז הייתה רק בת שנה) ועברנו לקנדה. ב-2021 הצטרפה אלינו עוד בת מתוקה. וכן, אנחנו עדיין כאן.
היום החלטתי לכתוב לכן ממקום קצת אחר. העסק שלי אומנם מתמקד בשינויים גופניים (שעד היום עוזר ללא מעט אנשים, ואיך אפשר שלא להזכיר אותו ????), אבל הפעם רציתי לדבר על צמתי דרכים, על מעברים, ועל כל שינוי שדורש מאיתנו להמציא את עצמנו מחדש.
לא מזמן פנתה אליי אישה וביקשה להתייעץ איתי על החיים בקנדה. היא ובעלה עברו לפני כשנה לאחת הפרובינציות. המעבר שלה לא היה מבחירה – הוא נכפה עליה בעקבות המלחמה באוקראינה. שם, היו לה חיים מלאים: עבודה, חברות, והיא אהבה מאוד לצאת ולהיות בחוץ עם הילדים. לעשות הכול ברגל היה לה פשוט כיף (מכירה את זה היטב, אני חייתי בראשון לציון מגיל 7 ????).
כאן, הכול השתנה. בעלה אומנם עובד בחוץ בעבודה פיזית ומתמודד עם החורף כי אין ברירה, אבל עבורה – המציאות מורכבת בהרבה. החורף פה ארוך (מאוד!), בלי רכב קשה להתנייד ולהגיע למקומות, וישנו מחסום השפה. היא לא יודעת אנגלית, מה שמונע ממנה לתקשר ולעבוד. היא מצאה את עצמה סגורה בבית.
קנדה יכולה להיות הכול, אבל בואו נשים את הדברים על השולחן: למי שלא טיפוס של בית ושל ספורט חורף, למי שאין שפה ורגילה מתוך אהבה לעשות הכול בהליכה – זו עלולה להיות חוויה אחרת לגמרי. ובשלב הזה, רגע לפני שהיא עושה צעדים משמעותיים, היא החליטה לשתף אותי ולבקש הכוונה מקצועית.
כמי שמייעצת לא פעם גם בנושאים שמעבר לגוף, להרגלי תזונה ולאורח חיים, זו הפרספקטיבה שלי (הסיפור, אגב, מתפרסם בעילום שם וכמובן באישור מלא שלה):
קונפליקט פנימי הוא הדבר הקשה ביותר להתמודדות. היא נתלשה מכל מה שמוכר ועושה לה טוב למדינה זרה. זו הגירה ראשונה בחייה, ועוד כזו שלא באה מתוך בחירה של “איזה יפה פה, בואו נעבור”.
תסמכו עליי, אני יודעת מה זה לעבור מדינות – עשיתי את זה פעמיים בחיי. לא משנה איזו תמונה ורודה מוכרים לכם בקבוצות רילוקיישן, כל מעבר כרוך באובדן של חלק ממך, ובתחילתו של מסע ארוך למציאת ה"אני" החדשה שלך. וכשאת אימא ובת זוג, הקושי מורגש אפילו יותר, כי כשגם לכולם מסביב קשה – את זו שצריכה לספק גם להם את האוויר.
אבל עם מציאות צריך לעבוד.
הצעתי לה שלפני שמקבלים החלטות הרות גורל לעתיד, בואי נסתכל על מה שיש עכשיו, על חצי הכוס המלאה, כי לחיות יום יום שבורה זה פשוט קשה: הקיץ בחוץ עכשיו מהמם, הילדים תכף בחופש הגדול, והם גרים באזור יפהפה.
שיתפתי אותה בסיפור האישי שלי: למרות שלמדתי אנגלית בגיל יחסית צעיר, כשהגענו לכאן, מצאתי את עצמי מגמגמת ולא מצליחה לחבר משפט פשוט מול אדם ברחוב. אחרי כמה חודשים של תסכול, החלטתי לשים את הפרפקציוניזם בצד. הצבתי לעצמי יעד: אני מדברת 10 דקות ביום עם כל מי שאני רק פוגשת. לא מושלם, אבל מדברת. אחרי עשר שנים פה – תאמינו לי, המצב השתפר.
שפה מקומית אולי עדיין אין לה, אבל יכולת כתיבה מדהימה ברוסית (ואוקראינית) בהחלט יש לה. והסיפור שלה הוא סיפורן של לא מעט נשים שחוו, ועדיין חווות, את משבר ההגירה והשינוי. עבור מישהי שזקוקה למעגל – הרשת החברתית היא נקודת התחלה מצוינת. אף פעם אי אפשר לדעת לאן זה יוביל, ואיך היא יכולה למצוא את עצמה מציעה שירות כזה או אחר (תמורת תשלום) לקהילה.
מה אני מנסה להגיד בזה?
לפעמים קשה מאוד לקבל החלטות שמשפיעות על העתיד שלנו וזה לוקח זמן, וזה בסדר. אבל מה שכן אפשר לעשות, זה להבין מה יש לנו ביד כרגע. לתת לעצמנו אישור להתחיל משהו קטן, לקחת צעד אחד קדימה – אפילו בתוך אי ודאות מוחלטת לגבי מה תהיה התוצאה הסופית. לתת לעצמנו אישור לנסות, ואולי גם לטעות בדרך, ובעיקר – להתנסות.
אין ספק שאנחנו יודעות היטב מתי משהו הוא “לא שלנו”, ואני בעד לפעול עם התחושה הזו. אבל לעיתים תקופות שונות נועדו לדברים הרבה יותר עמוקים.
להבין מי את, ללא טייטל או תפקיד מוגדר. ללמוד לעבוד עם אי-ודאות במקום להילחם בה, ולגלות שדווקא כשהכול מסביב משתנה ונשמט – יש לך הזדמנות לבנות לעצמך עוגן פנימי חזק יותר, לגלות אינטרסים חדשים וכוחות שלא ידעת שקיימים בך, כאלו שאף מעבר ואף משבר לא יוכלו לקחת ממך.
אורית
אני מבטיחה לא להיעלם,
מוזמנות להישאר בקשר :
אינסטאגרם (באנגלית) __orittsaitlin @bevolve@
דף עסקי פייס: 4elements4life
