האמת אודות צלוליטיס וגוף חטוב
צלוליטיס - אז למה זה לא מרפה וממשיך להטריד אותנו כל ימי חיינו?
כאילו לנשים אין מספיק אובססיות, אז עכשיו נוספה בעיית הצלוליטיס שפשוט מסרב להיעלם! אחת הסיבות העיקריות היא שהתופעה אינה מוכרת באמצעי התקשורת ונדמה שלרוב הנשים אין. כלומר לדוגמניות מסלול, דוגמניות ספורט, כוכבות הוליווד במגזינים או בסרטים אין צלוליטיס. למי יש? המסר החברתי הוא שצלוליטיס שייך לנשים העצלניות, השמנות והלא ספורטיביות. אפילו מגזינים וכתבות המעודדים נשים לאימוני כוח אומרים שאם נתאמן ונמשיך להרים משקולות, הקוטג' ברגליים יעלם. אכן, לא ניתן לתאר את האכזבה הגדולה כשזה לא באמת קורה כמובטח. אני יודעת שזהו נושא המטריד הרבה נשים שכבר מתאמנות והתמודדות לא נכונה עימו עלולה להביא להתנהגות קיצונית. לכן כתבתי את המאמר הזה המסביר מהצלוליטיס ולמה זה לא מדד של רמת הפיטנס שלכן.
מהו צלוליטיס?
צלוליט בעיקר קשור למבנה העור שלנו. השכבה החיצונית של העור הנקראת – אפידרמיס. בדיוק מתחת לאפידרמיס ישנה שכבת העור הפנימית –דרמיס הכוללת זקיקי שיער, בלוטות זיעה ורקמות חיבור. מתחתיה נמצאת שכבת השומן התת עורית, הראשונה משתי שכבות השומן הקיימות. כאשר שכבת השומן הראשונה חודרת לתוך שכבת הדרמיס, זה גורם למראה הגבשושי שלו אנו קוראים צלוליטיס.
לנשים עם צלוליטיס ישנן רקמות חיבור אשר מסודרות בצורה שונה. רקמות החיבור יוצרות מבנים המדמים תאים, אשר גורמים או מעודדים שומן לבלוט למעלה והחוצה לתוך שכבת הדרמיס. לאיזורים כמו ירכיים וטוסיק יש במיוחד נטייה לצלוליט בגלל שאלה מאגרי השומן העיקריים של הגוף הנשי.
לגברים ולנשים הבודדות אשר לא מפתחות צלוליטיס ישנן רקמות חיבור אשר מעודדות שומן להתפשט רוחבית ופנימה ולא חיצונית לתוך הדרמיס. כך שלירכיים של גבר יכולה להיות אותה כמות שומן, אך יש לו מה שצריך כדי לדחוס את השכבות מעל שכבת השומן, לעומת האישה שיש לה מה שניתן לדמות לגרבי רשת מעל שכבת השומן הראשונה (לא גורם לדחיסה אפקטיבית במיוחד). אין דרך לעקוף את זה, צלוליטיס ומבנה העור באיזורים אשר יש להם נטייה לצלוליט הם שונים וזה משהו שלא בשליטתנו. (ההבדלים המבניים אושרו ע"י בדיקות MRI , SONOGRAM , WEDGE BIOPSIES).
צלוליטיס וספורט
אני בטוחה שאתם תוהים למה ישנן נשים רזות, אתלטיות עם יחסית הרבה צלוליט ולאחרות שאולי לא כאלה רזות יש פחות או אין בכלל. אז התשובה היא גנטיקה. אם הרקמה המחברת שלך בנויה אחרת משל חברתך, העור שלך יראה אחרת. כמו צבע שיער שונה, צבע עור וגובה שנקבעים גנטית, כך גם הנטייה לצלוליט. "אמא טבע" אומרת את המילה האחרונה גם כאן והיא כנראה מאוד חובבת גומות בגלל של 85-98%% נשים לאחר גיל ההתבגרות יש צלוליטיס (כן זה אומר שכמעט לכולן יש). אכן גלולה שקשה לבלוע אותה זה לא באשמתנו? הגומות כלל לא מאותתות לעולם שאני לא בכושר?
אז לא ולא /צלוליטיס לפי המחקר אינו מחלה או בעיה של אלה שיש להם עודף משקל. ואכן אפשר להיות מאוד רזה ועם ריבועים בבטן, בכושר ואתלטית ועדיין יהיה לך צלוליט. ה-DNA הוא זה שאחראי למבנה הרקמות המחברות ולאן יילך השומן. אין לשכוח שה-DNA אחראי לצבע העיניים המדהים שלכן, לשיער השופע, לאופי הייחודי ולמי שאתן, ולכן אין שום סיבה לקללו.
חשוב ! כאשר אתן אוכלות נכון ובהתאם לאורח החיים שלכן, מה שמתבטא בצריכת פחות אנרגיה ממה שמוציאות אתן שורפות שומן מכל הגוף כלומר עוברות חיטוב והגוף נראה מוצק יותר ומעוצב יותר. כשאחוזי השומן יורדים גם מצב הצלוליטיס משתפר - שימו לב משתפר, להעלימו לחלוטין לא ניתן אז אל תלכו על הגימיקים.
לסיכום - אני לא אומרת שאתן צריכות לאהוב את מראה הצלוליטיס, לדבר איתו, להפסיק להתאמן או להפסיק לאכול בריא משום שזה לא באמת יתקן את הגומות. אני כן מעודדת אתכן להתאמן, לאכול נכון ולעשות מה שאתן אוהבות. אך בבקשה תעשו את זה במכנס הכי קצר שיש לכן או בתחתון הברזילאי האדום, תפסיקו להסתיר את הגומות ותנו לכולם להנות מהנוף שאתן בניתן!
